החלטה בתיק מ"ח 6295/12 - פסקדין

           לפניי בקשה לעריכת משפט חוזר לפי סעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ''ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), בעניינו של דוד בראל, אשר הורשע בעבירות מרמה בנסיבות מחמירות וזיוף מסמכים. על המבקש נגזרו 55 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננת.

רקע והליכים

1.        על-פי עובדות כתב האישום שעל-פיו הורשע, היה המבקש אחד הבעלים של חברה שעסקה בסחר במוניות ובזכויות להפעלתן (להלן: הזכויות). בין המבקש לבין גב' ברכה טויטו (להלן: המתלוננת), אותה הכיר היכרות אישית קודמת, נחתם הסכם לפיו החברה שבבעלותו תשכיר 11 זכויות ציבוריות שבבעלות המתלוננת לצדדים שלישיים בתמורה לתשלום חודשי, וזאת מכוח ייפוי הכוח שנתנה המתלוננת למבקש. על רקע היחסים החוזיים בין המבקש למתלוננת אשר אפשרו למבקש נגישות לזכויות שבבעלות המתלוננת, שלח המבקש את יצחק בסון (להלן: בסון) למכור את הזכויות שבבעלות המתלוננת לצדדים שלישיים (להלן: הקונים), וזאת בלי ידיעת והסכמת המתלוננת. זאת, תוך הצגת מצג שווא בפני הקונים שבסון פועל בשמה של המתלוננת, כאשר בידי בסון ייפוי כוח מזויף מטעם המתלוננת, כביכול, המסמיך אותו למכור את זכויותיה (להלן: ייפוי הכוח), וכן מסמכים מזויפים נוספים שהוכנו על-ידי המבקש ובסון בצוותא חדא. באופן זה הצליח בסון למכור בהנחיית המבקש שלוש זכויות שבבעלות המתלוננת ולקבל בתמורה סך של 451,500 ש"ח. בנוסף, ניסה בסון, גם זאת תוך שיתוף פעולה עם המבקש, למכור זכויות נוספות השייכות למתלוננת בשווי של 674,000 ש"ח, אך זאת ללא הועיל.

2.        יצוין כי האישום השביעי לכתב האישום מתייחס לעבירות אותן ביצע המבקש ללא שיתוף פעולה עם בסון. לפי אישום זה, המבקש שהיה חייב למתלוננת סכומי כסף ניסה לקזז את חובותיו תוך הונאת המתלוננת. לשם כך זייף המבקש רישיון להפעלת מונית במטרה להציג בפני המתלוננת, באמצעות רישיון זה, מצג שווא לפיו רכש המבקש עבורה זכות נוספת, ובכך להפחית כנגד רכישה זו את חובותיו כלפי המתלוננת. המבקש הודה והורשע באישום זה והבקשה למשפט חוזר אינה מתייחסת אליו.

3.        משכפר המבקש במיוחס לו, למעט האישום השביעי כמפורט לעיל, הוצגו בפני בית משפט השלום בתל אביב - יפו (כב' השופט ח' אפרתי) הראיות בתיק. לאחר שמיעת הראיות הרשיע בית המשפט את המבקש בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. ההרשעה התבססה בעיקר על הודעתו של בסון במשטרה (ת/136), בה תיאר בסון כיצד נשלח על-ידי המבקש להחתים על ייפוי הכוח המזויף עורך דין מבוגר "שבקושי רואה ובקושי שומע" כשבסון מחופש למתלוננת; כיצד הונחה בסון על-ידי המבקש ברזי עסקי המוניות וכיצד נשלח למכור את הזכויות לקונים באמצעות ייפוי הכוח האמור. משבחר בסון לשתוק על דוכן העדים, הוכרז כעד עוין ובית המשפט קיבל את הודעתו האחרונה שמסר במשטרה (ת/136) מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות). לעניין זה נקבע כי משלא הונח בפני בית המשפט כל מניע העומד לבסון להעליל על המבקש, אין סיבה שלא לקבל את גרסתו המורחבת כפי שניתנה בהודעה האחרונה, וזאת למרות ההבדלים שבין גרסה זו לבין הגרסאות שעלו מההודעות הקודמות.

           יצוין כי בסון הורשע במשפט נפרד בחלקו בפרשת המרמה דנן ונגזרו עליו בגין כך ובגין הרשעה בפרשת מרמה נוספת, 5 שנות מאסר לריצוי בפועל. הודעתו האחרונה (ת/136) ניתנה על-ידי בסון לאחר שדינו נגזר ובמסגרת "רענון עד", כאשר תוכנה באשר לחלקו של המבקש בפרשת המרמה, רחב יותר מהאמור בהודעותיו הקודמות של בסון שניתנו לפני הרשעתו (ת/133-ת/135).

           לגרסתו המורחבת של בסון מצא בית המשפט ראיות מחזקות. בעיקר הדברים אמורים בכך שבסמוך למכירתן של שתיים מתוך שלוש הזכויות שבסון הצליח למכור, הפקיד המבקש בעצמו את רישיונות הרכבים אליהם משויכות הזכויות האמורות במשרד הרישוי, וזאת מבלי שניתן לכך הסבר המניח את הדעת מטעם המבקש. הראיות המחזקות הנוספות אליהן התייחס בית המשפט בהכרעת הדין הן כדלקמן: היעדר הסבר סביר מפי המבקש לגבי השאלה כיצד מצאו כל המסמכים הנדרשים לצורך מעשי המרמה, אשר היו לכתחילה ברשותו של המבקש מכוח יחסיו החוזיים עם המתלוננת, את הדרך לידיו של בסון, כמו גם לגבי אופן הגעת המסמכים המזויפים למשרדו של המבקש; בקיאותו של המבקש בעסקי המוניות אל מול היעדר הבקיאות של בסון כאינדיקציה לכך שבסון אינו מסוגל לבצע את העבירות לבדו; עדותו של אחד מהקונים שנפלו קורבן למרמה על כך שבסון התייעץ בטלפון עם אדם אחר; וכן קיומו של מניע אצל המבקש לביצוע העבירות הנעוץ בחובותיו הכספיים למתלוננת. לאור כל אלה הורשע המבקש בשמונה אישומים הכוללים עבירות של מרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמכים ושימוש במסמך מזויף - עבירות לפי סעיפים 415, 418, 420 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בהתאמה.

4.        בגזר הדין עמד בית המשפט על חומרת מעשיו של המבקש, וכן על היותו "הרוח החיה" שעמדה מאחורי העבירות שבוצעו, וגזר עליו עונש מאסר בפועל של 55 חודשים, מאסר על תנאי, קנס בסך של 15,000 ש"ח ופיצוי למתלוננת בסך של 100,000 ש"ח.

5.        המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין שניתנו בבית משפט השלום, אך לאחר זמן חזר בו מהערעור על הכרעת הדין. לצד זאת, ערעורו של המבקש על גזר הדין התקבל ורכיב המאסר בפועל הופחת והועמד על 40 חודשי מאסר.

6.        על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"פ 2196/12), אליה ביקש לצרף תצהיר שנתן בסון לאחר סיום ריצוי עונש המאסר שנגזר עליו. בתצהיר זה, העומד גם במרכזה של הבקשה למשפט חוזר שלפניי, טוען בסון כי טפל על המבקש עלילת שווא בעוד שבפועל המבקש כלל לא היה מעורב בפרשת המרמה מושא כתב האישום. לאורו של תצהיר זה טוען המבקש במסגרת בקשת רשות הערעור לחפותו. בית המשפט (כב' השופטת כתוארה אז מ' נאור) דחה את הבקשה בקבעו כי בקשת רשות ערעור איננה אכסניה מתאימה לטענות המבקש וכי עומדת לו האפשרות להגיש בקשה לעריכת משפט חוזר.

           הבקשה למשפט חוזר

7.        כעת מונחת לפניי בקשה לעריכת משפט חוזר בהתאם לאמור בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט בטענה שיש בידי המבקש ראיות חדשות העשויות לשנות את תוצאת המשפט בעניינו. בהקשר זה מתייחסת הבקשה להתוודותו של בסון על כך שהגרסה העולה מהודעתו האחרונה במשטרה, שעל-בסיסה הורשע המבקש, אינה אלא עלילת שווא. התוודות זו נעשתה לראשונה במסגרת פגישה בין בסון, לאחר שהלה השתחרר מהמאסר שהושת עליו, לבין חתנו של המבקש, חוקר פרטי במקצועו. בסופה של פגישה זו חתם בסון על תצהיר (שהוזכר לעיל בהקשר של בקשת רשות הערעור) המסכם את הדברים שנאמרו על-ידו בפגישה.

8.        על-פי הנטען בתצהיר, הודעתו האחרונה של בסון - בשקר יסודה בכל הנוגע למעורבותו של המבקש בפרשת המרמה, והיא נמסרה על-ידי בסון מתוך תקווה שהגורמים העברייניים שהפעילו את בסון יתמכו בו כלכלית בזמן שהייתו בין כותלי בית הכלא, וכן כדי לרצות את המשטרה והפרקליטות במטרה לזכות בהמלצתם החיובית לקיצור שליש ממאסרו. נטען כי בפועל המבקש כלל לא היה מעורב בפרשת המרמה בה הורשע ונפל קורבן להונאתם של בסון ושותפיו האמיתיים. לטענתו של בסון, הוא אכן הופעל במהלך הפרשה על-ידי גורם אחר, אך גורם זה, שאת שמו בשלב החתימה על התצהיר סירב בסון למסור, איננו המבקש.

9.        את החלטתו להעליל על המבקש בהודעתו במשטרה הסביר בסון בכך שהיה לו נוח להציג את המבקש כמפעילו, שכן ממנו, בשונה ממפעיליו האמיתיים, לא הייתה לו כל סיבה לחשוש. באשר לטעמים שהובילו את בסון להתוודות כעת, הסביר הלה כי דבר הרשעתו של המבקש בעקבות הודעתו נודע לו אך בסמוך לפני מסירת התצהיר וכי הוא הוכה בעקבות זאת בתדהמה שגרמה לו נקיפות מצפון קשות ורצון לתקן את העוול שנעשה, וזאת באמצעות חשיפת האמת.

10.      לטענת המבקש, ביום 15.6.12 החליט בסון למסור לחתנו של המבקש מידע נוסף, במסגרתו נחשפה זהותם של אותם גורמים עברייניים. בסון טען כי מי שמילא את התפקידים אשר יוחסו בהודעתו במשטרה למבקש, היה אדם בשם רון אהרון (להלן: אהרון) - אחד מעדי התביעה במשפט נגד המבקש ושותפו העסקי של המבקש בתקופה בה התרחשה פרשת המרמה.

11.      לפי הטענה, מהמידע שגילה בסון עולה כי אהרון גנב ממשרדו של המבקש את המסמכים הנדרשים לשם ביצוע מעשי המרמה, מסר אותם לבסון והנחה אותו בכל הנוגע למכירת הזכויות לצדדים שלישיים. לעניין זה מטעים המבקש את עברו הפלילי של אהרון בתחום זיוף מספרי רכב כמאשש את הטענה למעורבותו במעשי המרמה. מעבר לכך, מסר בסון כי בנו של אהרון היה מעורב אף הוא בפרשת המרמה, ובפרט סייע לבסון להתחפש למתלוננת בפני עורך הדין אשר אשרר את ייפוי הכוח המזויף שבאמצעותו בוצעו מעשי המרמה. כמו כן נטען כי אחד מהאנשים שרכשו מבסון זכויות מפוברקות, היה מודע לכך שהעסקה בינו לבין בסון נסובה על זכויות שהושגו במרמה. יובהר כי לטענת המבקש, בסון לא היה מודע לכך שדבריו המתייחסים לזהותם של מפעיליו הנטענים תועדו על-ידי חתנו של המבקש באמצעות מצלמה נסתרת, ומכאן ההסבר שבפי המבקש לנכונותו של בסון למסור את המידע על אף חששו ממפעיליו האמיתיים. 

12.      סיכומו של דבר, סבור המבקש כי יש לייחס לתצהירו של בסון, כמו גם להתוודותו באשר לזהות מפעיליו, את המשקל הסגולי הנדרש לשם מתן הוראה על עריכת משפט חוזר בעניינו. המבקש מדגיש כי משבבסיס הרשעתו עמדה קביעת בית משפט השלום, לפיה לא הונח בפניו כל מניע העומד לבסון להעליל על המבקש, יש בראיות החדשות, המצביעות לטענת המבקש על קיומו של מניע כאמור, משום חידוש בעל משמעות המצדיק להיעתר לבקשה.

           עמדת המשיב

13.      המשיב, היועץ המשפטי לממשלה, סבור כי דין הבקשה להידחות שכן טענות המבקש אינן מגבשות עילה המתאימה לקיום משפט חוזר. לטענתו, התוודותו של בסון איננה בגדר ראיה חדשה, אלא אך "שדרוג" שתיקתו של בסון על דוכן העדים. נטען כי גרסתו החדשה של בסון אינה עומדת, כשאין בצדה ראיות חיצוניות התומכות בה, במבחן של "אמינות לכאורית", כדרישת הפסיקה. לעניין זה נטען כי גרסתו החדשה של בסון היא גרסה כבושה וכי מטעם זה בלבד יש לקבוע שאמינותה פגומה. באשר להסברים שנתן בסון לכבישת גרסתו, סבור המשיב כי אין בהם כדי להסיר את החשדות ממניעיו, שכן כלל לא ברור מדוע חששו מפני הגורמים העברייניים שהפעילו אותו הוסר עתה. בנוסף, טוען המשיב כי גם אם ניתן היה לקבל את דברי בסון באשר למעורבותם של אחרים בפרשת המרמה לא היה בכך כדי להצביע על חפותו של המבקש.